בפתיחת הפוסט השני לבלוג, עלה במוחי הציטוט הנ"ל, המשקף היטב את הצורך שלי להסביר לנכנסים לבלוג מאין אני באה בהיבט המקצועי ולאן אני הולכת. חברי לקבוצת הלימוד במכללה כמעט כולם מורים הבאים ממערכת החינוך על גווניה ומגזריה השונים.
סיימתי את לימודי כאחות מוסמכת ב1983 בביה"ס לאחיות וולפסון חולון במסגרת העתודה האקדמית, בצבא שרתתי במדריכת חובשים בחדרי מיון, בהמשך עברתי קורס אחיות חדר ניתוח. תמיד נמשכתי לצד הטכני של המכשור הרפואי, אבל חדר ניתוח היה מידי טכני עבורי, היה חסר לי המגע האנושי והאישי עם המטופלים.
עברתי לעבוד ביחידה לטיפול נמרץ ניתוחי לב בביה"ח תל- השומר. במהלכם סיימתי לימודי תואר ראשון והתמחות בטיפול נמרץ.
במסגרת עבודתי הדרכתי סטודנטים לסיעוד, תלמידים בקורסים על בסיסיים, ואחיות חדשות ביחידה. העבודה ביחידה לטיפול נמרץ ניתוחי לב הייתה בעבורי חוויה מקצועית מדהימה הן בהיבט האישי מקצועי והן בהיבט החברתי, היינו צוות מגובש מעין יחידה מובחרת שכזו שמבצעת את תפקידה עם תחושת שליחות.
בשנת 1997 נאלצתי לעזוב את עבודתי כאחות בשל התפתחות אלרגיה ללטקס, שהוא המרכיב העיקרי בכפפות הטיפול החד- פעמיות שנכנסה לשימוש באופן מסיבי עם התפתחות המחלות הזיהומיות המדבקות איידס (HIV) ודלקת כבד נגיפית מסוג B וC והמודעות לבריאות העובד.
עמדתי בפני שוקת שבורה, מאין "אסון מקצועי". מה אעשה עכשיו מקצועית היכן העבוד ?!, כמות התחומים בהם יכולתי לעבוד כאחות ירד באחת ל- 0. כל דבר שחשבתי עליו במישור המקצועי נראה לי לא מספיק משמעותי, הרי אין עבודה יותר חשובה מאשר לטפל להדריך ולתמוך, במטופלים ובני משפחתם במצבים הכל כך מורכבים פיזית ורגשית במהלך שהותם ביחידה לטיפול נמרץ ניתוחי לב.
אבל החיים חזקים ממשברים......
עברתי לעבוד כמתאמת מחקר ביחידה לחשיבה קלינית במכון המחקר ע"ש גרטנר השייך למשרד הבריאות, שם החל הקשר היותר אדוק את עולם טכנולוגיות מחשוב ויישומיו.
תפעלתי מחקר קליני - שעסק בפיתוח כלי (שאלון) להערכת איכות חיים בחולים במחלות כרוניות שונות. במחקר הועברו כ- 14 שאלונים לכ-2000 חולים. המחקר כולו התנהל באופן ממוחשב בעזרת עשרה מחשבים ניידים ותוכנה ייעודית על בסיס DOS.
משנת 2006 אני עובדת בקופ"ח מאוחדת כרכזת הדרכה ופיתוח מקצועי לאחיות, במהלך השנים נחשפתי ועסקתי בטכנולוגיות מחשוב שונות, לקידום ההדרכה ועבודת אחות הקהילה.
לדעתי פיתוח למידה מתוקשבת במערך מרפאות ארצי הוא כלי נדרש, ראשית לשיתוף הידע הנצבר והמתפתח בכל מרפאה ומרפאה, שנית לשימור ומעקב אחר הטמעת ידע שהועבר ושלישית לעדכון תחומי ידע חדשים השזורים בהתקדמות ופיתוח תרופות, חיסונים, טכנולוגיות טיפוליות ועוד נושאים המשולבים בעבודת אחות הקהילה והתמקצעותה.
לשם פני מועדות, להכרות מעמיקה עם תחום טכנולוגיות תקשוב ולמידה ושזירתם בעבודת אחות הקהילה כ"עמוד שידרה" של ידע מקצועי שיתופי לכל דורש.
ליאת,
השבמחקאני מכירה אותך כבר זמן רב,ורק עכשיו אני מבינה את הקשר שלך להדרכה בתחום הרפואי.עלי והצליחי בדרכך החדשה
ליאת,
השבמחקאיזה סיפור! איזו דרך עברת. קשה לתאר את האובדן שחשת ברגע שהתברר שלא תוכלי לעבוד כאחות (נו באמת, דווקא אלרגיה ללטקס?!)
אבל אולי מעַז יצא מתוק? אולי נועדת להדרכה? לקחת את הטוב וזרמת איתו - ישר כוח!
ליאת יקרה,
השבמחקגאה בך!
שיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך!
שלום ליאת.
השבמחקשמי מאי אלעבאסי, תלמידה במסלול ניהול מערכות בחינוך, סימסטר א'. במסגרת קורס התקשוב של ד"ר גילה קורץ, התבקשנו להיכנס לבלוגים שונים, לדפדף ולהתעניין.
שבקרתי בבלוג שלך התעניינתי בהרבה נושאים, מבין הנושאים שמשכו אותי, היה הנושא "מאיפה באתי ולאן אני הולכת", קראתי את השתלשלות הארועים במעברך מתפקיד אחות ועד הגעתך ללמודים במכללה, וסיבת עזיבתך לעבוד כאחות, בשל התפתחות "אלרגיה ללטקס", האמת לא שמעתי על סוג אלרגייה כזו, לכן התעניינתי וקראתי הקישור, מהי אלרגיה ללטקס?
במהלך הקריאה רכשתי הרבה ידע אודות אלרגיה ללטקס, יש לציין כי בעבודתי בבית בזמן שטיפת כלים, ניקיון אני כל הזמן עם כפפות הלטקס, ששומרות על כפות ידי ממגע ישיר עם חומרי ניקוי, המזקים לעור.
בגיל שנתיים בצענו לבתי בדיקת תבחני עור לאלרגיה, משום שהיה לה גודש באף, גרד ,נזלת... חשבו שיש לה אלרגייה , התוצאה לאחר הבדיקה לא נצפה אף אזור עם נפחות, לאחר מכן התחלתי לחסן אותה נגד שפעת מגיל שנתיים וחצי ועד לרגע הזה.
עלה בדעתי לבדוק אם יש לבתי אלרגיה ללטקס, וזה בהלבשתה כפפות לטקס, האם זה מקובל או עדיף לבצע בדיקה מיוחדת?
למרות הכעס והכאב שחווית אותם, אני רואה בתפקידך הנוכחי מעמד מצויין , אשר מצריך אישיות ,כושר ,ניהול וארגון, בנושא פיתוח מקצועי לאחיות .
מאחלת לך הצלחה מרבית בלימודים.
מאי שלום,
מחקתודה רבה על תגובתך, שמחתי על התעניינותך בבלוג שלי ובמיוחד בבפוסט אישי הזה, הצלחה רבה בהמשך לימודייך.
בברכה
ליאת